פעילות ספורטיבית היא מהנה ומעניקה שלל יתרונות בריאותיים כמו שמירה על משקל מאוזן, סיבולת לב ריאה ועוד. עם זאת, לפעמים מתרחשות במהלך פעילות זו תאונות שונות כמו נפילה או פציעה. מלבד זאת, ספורטאים עשויים לסבול גם מנזק ארוך טווח למפרקים שונים, כתוצאה מהפעלתם החוזרת ונשנית. במאמר זה נפרט על פציעות ספורט שונות, הגורמים להם ומספר דרכי טיפול.
כאב פטלופמורלי או ברך אצנים
אחד לשלושה ספורטאים העוסקים בתחום שבו נדרשת ריצה, עשוי לסבול מכאב שנובע ממגע בין עצם הירך (המכונה "פמור" בלעז) לבין פיקת הברך (המכונה "פטלה" בלעז). לכן, כאב זה זכה לכינוי "ברך אצנים". הסיבה הפיזיולוגית לכאב זה היא שבעת הריצה פיקות הברכיים אינן גולשות למקומן כאשר הן נעות קדימה ואחורה עם תנועת השוקיים, בשל עומס יתר על הברך או זעזוע. אלה פציעות ספורט נפוצות, והטיפול בהן מתבצע באמצעות פיזיותרפיה ובמקרים מסוימים גם הזרקה של סטרואידים.
שברי מאמץ – פציעות ספורט האופייניות כמעט לכל תחום ספורטיבי
סוג נפוץ של פציעות ספורט הוא שברי מאמץ, המתרחשים בהדרגה בעצמות שונות בגוף. העצמות הנוטות להיסדק יותר מכל הן הטיביה (עצם השוק הראשית) והפיבולה (העצם הדקה באזור השוק). עצמות נוספות שעשויות להיסדק הן עצמות כפות הרגליים והפמור (עצם הירך). תהליך זה מתרחש בשל חזרה הדרגתית על פעולה הדורשת עומס מהשרירים והעצמות. הסיבה להתרחשותן של פציעות ספורט אלה, היא העובדה כי הגוף משתנה בהדרגה בהתאם לאזורי העומס עליו. לכן, עצמות באזורים שנמצאים בתנועה או סופגים יותר זעזועים יתחזקו ויתמלאו בסידן, ועצמות אחרות יחלשו.
תהליך זה של בנייה מחדש גורם לכל עצם להיות רגישה יותר לפגיעה, ולכן סדקים קטנים עשויים להופיע בה עד שיתמלאו מחדש. ניתן למנוע פציעות ספורט כתוצאה מעומס יתר באמצעות העלאה הדרגתית של העומס על הגוף בעת הפעילות הספורטיבית.
לאחר שהתרחשה הפגיעה, דרכי הטיפול בה הן הפסקה זמנית של הפעילות הספורטיבית המפעילה לחץ על העצם, תרופות נגד נפיחות, פנייה לשירותיו של אורטופד פרטי לאבחון מקיף, טיפולי גירוי חשמלי וחום, אולטרה סאונד ובמקרים חמורים גם שימוש בגבס וקביים עד להחלמתה המלאה של העצם. פציעות ספורט בהחלט עשויות להשבית את הגוף לזמן מה, ולכן מראש כדאי להימנע מהן באמצעות פעילות ספורטיבית זהירה ומתונה.
דלקות שונות בגידים (טנדינופתיה)
הפעלת מאמץ על הגוף עשויה לגרום לעוד סוג של פציעות ספורט באזור הגידים. בתחילה, הגידים משמשים כאמצעי לתמיכה בשריר. הם ממוקמים בקצוות השרירים ונושאים חלק מהעומס, ולכן עשויים להיסדק ולהיקרע. בחלק מהמקרים כאשר מתרחש קרע קטן הוא עשוי להזדהם ולגרום להתפתחות דלקות שונות. פציעות אלה פוגעות בעיקר בהמסטרינג (מיתר הברך), גיד הפיקה, גיד אכילס, גיד הפרונאוס (כף הרגל) ועוד.
בחלק מהמקרים של פציעות ספורט הפגיעה בגיד היא כתוצאה מליקויים בתהליך החלמתו. עומס יתר על הגוף גורם לעלייה בכמות החלבונים בסביבת הגיד, והוא מתחיל לספוח מים. נוזלים אלה פוגעים בסיבי הקולגן בסביבות הגיד ומשפיעים על הטקסטורה והאלסטיות שלו. דבר הגורם לכאב שעשוי להשפיע גם כיממה לאחר האימון.
הטיפולים המומלצים עבור פציעות ספורט שפוגעות בגידים, מבוצעים באמצעות פיזיותרפיה בהתאם לעוצמת הפגיעה בגיד. הפיזיותרפיסט ימליץ על תרגילים המבוססים על הארכת השריר תחת עומס רק בשלבים המתקדמים של הפגיעה, ועל תרגילים איזומטריים (ללא הארכת השריר) בשלבי הפגיעה הראשוניים.
פציעות ספורט כתוצאה מנפילה
הסוג האחרון של פציעות ספורט אינו ייחודי רק לפעילות גופנית מאומצת, והוא נובע כתוצאה מטראומה לגוף לאחר נפילה. בזמן נפילה אדם עשוי לסבול משברים כתוצאה מהחבטה עצמה בקרקע או כתוצאה מאיבר שהתעקם כמו הקרסול.
בנוסף, מהירות הריצה והגובה שממנו נפל האצן עשויים להשפיע על תוצאות החבלה, משום שככל שהנפילה התרחשה מגובה רב יותר או במהירות גבוהה יותר, כך הזעזוע שהגוף יחווה יהיה רב יותר. נפילה יכולה להוביל לשברים, לנקע בקרסול (קריעה או פגיעה במפרק בעקבות פגיעה ברצועה התומכת), לפגיעה בשרירים וכן לפגיעה בפיקת הברך. דרכי הטיפול בפגיעה יכללו פיזיותרפיה, גבס במקרה של שבר, תחבושות אלסטיות וטיפולי חום וקור.
לסיכום, פציעות במהלך פעילות ספורטיבית עשויות לפגוע ביכולתו של המטופל להתמיד בפעילות הגופנית בזמן השיקום וההחלמה. הדרך הטובה ביותר למנוע אותן, היא באמצעות שמירה על כללי בטיחות כמו העלאת עומס באופן הדרגתי, זהירות רבה במהלך ריצה כדי למנוע נפילות ומעל לכל – תשומת לב רבה לתגובות הגוף בזמן ולאחר הפעילות הגופנית כדי לזהות את הפגיעה בזמן, גם כאשר רמת האדרנלין בגוף גבוהה.
